אנחנו אוהבים בעלי חיים. מאוד. אבל כנראה אנחנו לא משהו בתחזוקה שוטפת שלהם, אחרת אני לא יודעת איך להסביר את ספירת המלאי הבאה:
ארנבון גוסס שניסינו להציל – מת
גור חתולים שאימצנו – ברח
אוגר סיבירי – נרצח ע"י חברו לתא
ואחרון חביב – הרוצח הסיבירי קיבל את עונשו – מוות בקפיאה
מוזר לא? אוגר סיבירי קופא בקור הישראלי.
העניין הוא שהיה תקדים למותו. לפני שבוע הוא מת מוות קליני והצלנו אותו.
הילדים הלכו לשים לאוגר אוכל וקראו לי כי הוא לא בא לנשוך אותם כהרגלו.
הצצתי וראיתי שהוא באמת לא זז.
נגעתי בו. לא זז.
ביקשתי מהגדול שיביא שקית כי כנראה האוגר החזיר נשמתו לבורא.
רגע לפני שזרקתי לפח הרמתי אותו והרגשתי שהוא כן נושם. אבל הוא היה קפוא!! כמו קובית קרח.
כיסיתי אותו במגבת וישבתי איתו שעה מתחת למזגן כדי שיתחמם.
הוא התחיל להראות סימני התאוששות אבל לא לגמרי.
הצעתי לו גזר, מלפפון – נאדה.
ואז צץ לי רעיון, הצעתי לו תמר. תקשיבו – אין לי מושג מאיפה צץ לי הרעיון אבל הוא היה מעולה! האוגר רק הריח את התמר והתחיל לכרסם. תוך פחות מעשר דקות החזרתי אותו לכלוב והוא היה באטרף של ריצה על הסורגים.
קם לתחייה!!
שבוע שלם היה מבסוט מהחיים, התחמם, רץ, אכל והיה מאושר.
אבל לאלוהי האוגרים תכניות משלו.
וגם האוגר התווסף לרשימת בעלי החיים שלא שרדו אצלנו השנה.
נשאר כלב. מקווה שיקרא את הסיפור הזה כדי לשמור על עצמו.