שכנים אוהבים מרק?
כשגרים בבניין, אין כמו שכנות טובה. שכנות טובה היא היכולת לקחת סוכר בשבע בבוקר לפני שהגרון מרגיש חנוק כי עוד לא קיבל קפה, שכנות טובה היא שקט, כשאף אחד לא מפריע לאף אחד. בבניין שכנות טובה יכולה לעשות את ההבדל בין שלווה לחיים מלאי סיוט.
ככה היה בבניין שלנו, עד לא מזמן. בקיץ, אנשים אמרו זה לזה שלום, אבל בחורף הכל התחיל להשתנות. הבתים נסגרו ונאטמו וריחות הבישולים העידו שיש מישהו בבית. הילדים נשמעו צורחים ומשתוללים (טוב, נו, הם רגילים להשתולל בחוץ) ומידי פעם נשמעות מריבות על האוכל. אין ספק, בחורף צריך אוכל חם, מבושל, לעיתים כזה שלוקח שעות להכינו ובעיקר, בעיקר צריך לאכול מרק.
הילדים שגדלים על מרק הם בריאים יותר, לא צריך להפסיד ימי עבודה בשל מחלות ובעיקר הם מאפשרים לגמור מהמקרר את השאריות שעוד רגע נרקבות. אף ילד בבניין לא אוהב מרק, חוץ מדודי שלי. דודי שלי, ילד מוצלח, גאווה של ילד. כשכל הילדים צורחים הוא הורס בשקט את הצעצועים, אבל אוסף, שאני לא אראה ואני, מתעלמת.
דודי שלי הוא הילד יחיד שאוכל מרק בלי לריב עם אמא. אני קולפת, שוטפת, מרתיחה. שמה בצלחת, מסתובבת לארגן את מה שנשאר והוא מסיים ואומר תודה.
צלצול הדלת מפתיע אותי ומפריע לי במחשבותיי הטובות. תודות לדודי שלי, השכנה, זו מקומה שלוש מופיעה עם מרק גדוש ירקות על הראש.
ככל הנראה דודי שלי לא אכל את המרק מתחילת החורף, רק במקרה שהפעם השכנה עברה תחת החלון וקיבלה את זה על הראש.
דודי נעלם מהאופק, השכנה לעולם לא תגיד שלום ואני תוהה ביני לבין עצמי- שכנים אוהבים מרק או לא?