מעולם לא אהבתי ללכת לראיונות עבודה. אני שונא לעמוד מול הארון ולהחליט מה ללבוש כדי ליצור את הרושם הנכון. אני שונא לענות על שאלות כמו "מדוע אתה רוצה לעבוד דווקא אצלנו," או, "למה אנחנו צריכים לבחור דווקא בך?"
בחורף הקודם, שלחתי קורות חיים לכל מקום בכל תחום. ככה זה כשצריך לשלם שכר דירה. ניסיתי להתקבל לעבודה במחסן של איזו רשת סופרמרקטים, ניסיתי להשיג עבודה בתור עוזר נהג משאית, שליח בפיצרייה ובקיצור, מה לא…
שלחתי קורות חיים אפילו לעבודות שאין לי בהן ניסיון.
בסופו של דבר קיבלתי זימון לראיון עבודה אצל איזו חברה גדולה. התפקיד היה אירוח אנשי VIP בכל מיני כנסים ואירועים. לא משהו קבוע, יותר בכיוון של פרויקטים זמניים.
הגעתי לראיון עבודה לבוש בערך כמו לחתונה.
זה היה יום חורפי.
יחד איתי המתינו עוד 3 אנשים לתורם.
הראיונות נמשכו כרבע שעה כל אחד. אולי 20 דקות.
הרגשתי עקצוצים באף והבנתי שיש בחדר משהו שאני אלרגי אליו.
"שי?" המראיין קרא בשמי.
ואז האפצ'י הגיע ללא כל התראה מוקדמת. כשיש התקפת טילים, לפחות נשמעת אזעקה, אבל האפצ'י הזה הפתיע אותי. הוא תפס אותי כשנעמדתי ופרץ מתוך האף שלי מבלי שאפילו הספקתי לכסות את אותו בכפות ידי.
כשפתחתי את עיניי, המראיין עמד מולי ואז הבנתי שהוא חטף את כל הרסיסים וההדף לתוך הפרצוף.