אזיקים
כמו בכל בית פולני טוב, גם אצלנו לא מדברים על איך מגיעים תינוקות לעולם. אין צורך בכך. כולם יודעים וכולם שותקים. אבל אני, לפני שהבאתי ילדים, התחתנתי. ולפני שהתחתנתי עשו לי מסיבת רווקות וזה היה מאד "אין" ונחמד להביא כל מיני צעצועים ליום החתונה או לשדרוג החיים הזוגיים.
אחת המתנות שקיבלתי היום אזיקים. עטופים בסרט ורדרד ושני מפתחות למקרה שאני באמת אתקע איתם קשורה. המתנה נשארה איתי, באריזה המקורית ועברה איתנו מבית לבית. כל מעבר חשבתי מחדש על הקופסא ועל מסיבת הרווקות והחתונה. גם אם לא השתמשנו במתנה כפי שתוכנן לנו, היא הזכירה לי כל פעם מחדש את החברות ואת התקופה שקדמה לילדים.
בפעם האחרונה שהקופסא עברה איתנו סידרנו המון דברים והעפנו כמה שיותר חפצים מיותרים אבל את האזיקים רציתי לשמור, בכל זאת זיכרון שמעלה חיוך. הילדים גדלו והאזיקים היו על המדף, בין הדברים שאני שומרת לעצמי.
ביום ראשון, אמא שלי באה לבקר, היא רצתה לקחת את הילדים לשחק קצת ביחד. קראנו להם והם לא הגיבו בכלל, קראנו שוב ושוב ופתאום הם הופיעו, אזוקים זה לזו באזיקים עטופים סרט ורדרד ואומרים: "סבתא, אנחנו קשורים, את יכולה לשחרר אותנו?"
הלסת של אמא שלי הייתה על הרצפה וה"מממה זה" שלה היה נבוך במיוחד. לכי תסבירי לה את פשר העניין. מזל שהיו שני זוגות מפתחות והצלחנו לשחרר את הילדים מהר ונשאר זמן לשחק.